באספקלריה עמוקה

1

הפסוק בספר משלי אומר: "בית והון נחלת אבות, ומה' אשה משכלת" (יט, יד). ישנה הנפש השכלית וישנה הנפש האלוקית. מטרת השיעורים היא לגלות את האלוקות, ההשכלה האלוקית שבנפש.

עשייה היא תפקוד הגוף, הוויה היא תפקוד הנפש. התפתחות הנפש אינה תלויה בעשייה, בפעולות הארציות של הגוף. לאחר חטא האדם הראשון, האכילה מעץ הדעת טוב ורע, הגוף נפל ממדרגתו- והנפש נפלה יחד איתו. המצוות המעשיות הן סיבה והזדמנות מעשית על מנת להקים את הגוף מנפילתו ולהחזירו אל מציאות הנפש, להכיר בדרגה הפנימית את האלוקות. מטרת המצוות המעשיות היא בעצם לעורר את הנפש הרדומה ולשמש כסולם המחבר את הגוף לנפש האלוקית, להבדיל מסתם עשייה של העולם שמשאירה את האדם בגוף, בטבע.

אם אנחנו בוחרים לחזור לשורש ולהתאחד עם הקדוש ברוך הוא ידיעה עילאית, הבנה עמוקה, חכמה, רחמים אמיתיים, הכרה מלאה ותחושות הגשמה מוחלטות של שקט ושלווה נפשית, לא נשיג אותם מתוך חיי העשייה החיצוניים המוכרים לנו. ההפך- הם מסעירים אותנו, מרחיבים אותנו, מעוותים לנו את המיקוד הנדרש כדי לחזור לנפש, למנוחה.  (העשייה גם יכולה להיות סיבה להתיש את הכוחות הסוערים ולהתעייף על מנת להפסיק לפעול, ואז מתגלה הנפש, כמו הבחינה של ששת ימי השבוע ושבת- ששת ימי השבוע הם אמצעי לשבת.)

הגוף לעולם אינו שובת. תמיד הוא עושה משהו, כל היום וכל רגע הוא אינו נח- אין לו שביתה. ואילו הנפש נמצאת בהוויה- היא תמיד הווה. היא הווה מה שהיא, לא בגלל מה שהגוף עושה. כשמתרכזים בעשייה דורכים על מציאות הנפש ומאבדים את הקשר למציאותה. במקום זה מתמלאים באנרגיית עשייה: לחץ, מתח, סיפוק, ריגוש- יסוד הסערה.

כשאנו אומרים גוף הכוונה גם לשכל הגוף, השכל הטבעי של הגוף שמצדיק, מתנצל, מאשים, משווה, מבדיל וכו'. אבל זה לא נפש, לא מצב הוויה, זה מצב של השכלה. הגדרה של מושגים- טוב ורע, נכון לא נכון, צריך לא צריך.

כוונת הבריאה שבה הקדוש ברוך הוא ברא את עולמו הייתה שהגוף יעשה מה שעושה בשליחות הנפש, ולא למרות הנפש. יוצא שהגוף צריך לפעול בשליחות הנפש ולא הפוך- שהנפש תדחק ותידרס מעומס חיי הגוף, ותאבד את הקשר לה' ואת שיווי המשקל בבריאה. זו מטרת התורה הקדושה- גופי תורה שמביאים לדבקות הנפש- הנבואה. כל התורה אם מקיימים אותה בגדר גוף נפש אמורה להחזיר את האדם למדרגת נבואה ולמציאות הוויה. הבה נמחיש הלאה.

לנפש לא אכפת מה אנחנו עושים לפרנסתנו, לנפש אכפת רק מה שאנחנו הווים בעת שאנו עושים. לא חשוב מה הדבר, כל עוד זה לא סותר את רצון התורה.

הנפש משתוקקת לאחדות, להיות אלוקית. היא רוצה להיזכר באלוקות. היא לא צריכה לעשות- רק להיזכר. הזיכרון אינו קשור לעשייה, ההפך. העשייה העולמית מפריעה לזיכרון לצוף. אם היינו מחוברים לנפש ברגיעות אז היינו יודעים בפשטות את מה שאנו רוצים לדעת, מה שנצרך לנו הרגע. היינו שואלים והנפש הייתה עונה לנו.

הנפש שבאדם היא מדרגת השכינה- האור האלוקי השוכן בתוך האדם, במציאותו הפשוטה, הגשמית, בבחינת "השוכן איתם בתוך טומאותם" (ויקרא טז).

לסגור את השכל הטבעי. לא לתת לו לשוטט (הרהורים מלשון הר ועוד הר ועוד הר…) ואז אור הנפש מתגלה ונהיית היזכרות.

אם אנחנו סוגרים את המוח מהסערה שלו- מחשבות, הרהורים, ספקות, התלבטויות, הבנות השגות וכו'- וחיים בפשטות עם המציאות העכשווית, נגלה סיבות שמפעילות את הגוף. סיבות זה האור האלוקי, השכל האלוקי שנמצא במדרגת הנפש. כדי שנראה את הסיבות צריך להיות מכוונים לנפש, להוויה, לשקט. לא לתת לשכל להסעיר ולגוף לפעול עם הסערה אלא לעצור ולהודות שאין לי תשובה בטבע. להמתין והסיבה תופיע.

הסיבה יכולה להיות מחשבה, או שמישהו דיבר וזה האיר לי, או ראייה- הכל סיבות והזדמנויות להזכיר לאדם שיש אלוקות  שמנהלת ומנהגת את העולם והאדם לא פועל לבד וגם לא על ידי שכל, כי השכל הטבעי מוגבל.

גם השכל התורני שפועל בלי נפש מגיע לקצו. אם הוא לא שואף לפנימיות השכל, גם הוא נגמר, והתורה שב"שכל" לא תוכל לעזור לאדם ולהועיל לו כאשר עשה מהתורה שכל טבעי בלבד, כאשר מהותה של התורה היא אלוקית ושואפת להתאחד עם שורשה האלוקי- ולא להישאר בגדר שכל טבעי. בסוף הגלות אנחנו בסכנה שנכניס את התורה בגדר שכל טבעי במקום לחבר אותה לשורש אלוקי, וזה יוצר את המצב של ספקות, סבל, חוסר ידיעה מה לעשות וייסורים. מה יתרון התורה על פני השכל הטבעי של העולם, אם לא שאנו מחברים אותה לאלוקות שבה ונהנים מהחיות והשמחה שבה.

מצב ההוויה והנפש הוא לא לחפש תוצאות אלא ככה, הוויה, מציאות. לא חשוב לנצח את הויכוח עם החבר, חשוב לזכור שזו סיבה להתחבר עם ההוויה, מתיקות של הכנעה, סבלנות, השלמה, שקט נפשי. החבר, אם אני לא מתווכח, הוא סיבה להפנים ולהתחבר לאלוקות שבנפש, בשתיקה ובהמתקת סוד, בבחינת " בבית אלוקים נהלך ברגש" (תהילים נה, טו). ההוויה היא מתיקות ועידון המתגלה בתוך מציאות הקיום בגוף הזה. העולם לקראת סופו בתהליך התרחבות גדולה מאוד של גוף ואם לא נלמד לצמצם את הנפש השכלית הטבעית שמפעילה את הגוף בסערה, אם לא נלמד לסגור את המוח ולחזור לנפש, להוויה- יהיה כאן חורבן הגוף, יתמוטט הגוף, אנשים לא יחזיקו מעמד בסערה. ואם נשוב לנפש, נתעקש- נחווה גאולה.

כתוב בגמרא (מסכת נדרים)  שעתיד הקדוש ברוך הוא להוציא חמה מנרתיקה, רשעים נידונים בה וצדיקים מתרפאים בה. רשעים נידונים בה- הגוף מתכלה על ידי שליטה גדולה ורחבה מידי של שכל הנחש, טבע. בלבול והרחבה במידות והתוצאה רשע ושיגעון. וצדיקים מתרפאים בה- משתמשים בסיבה, בהזדמנות שבדבר לגלות את ההוויה, נפש הדבר, מתיקות והתרפאות. (משתמשים בחבר שבויכוח- בהזדמנות שבדבר). הסיבות קרי ההזדמנויות הן המזון של הנפש, ה"מקום" שהנפש נמצאת בו, המצב.

בפיוט בהגדה של פסח כתוב "קרב יום אשר הוא לא יום ולא לילה". אנו מפרשים קרב מצב. ביום ההוא- במצב ההוא, הנפשי. הסיבות זה מצבים. השכל הטבעי מוביל לחיצוניות- לגוף האירוע.למשל הנישואים הם מסגרת, כלי, גוף. אבל ההזדמנות שבתוך הנישואים זו הסיבה המאפשרת את התפתחות הנפש.

 

ה'-             "הוא מקומו של עולם                              ואין העולם מקומו" (בראשית רבה)

                           נפש                                                       גוף            

 

אנחנו לא נמצאים עלי אדמות כדי ליצור משהו מהגוף. אנחנו נמצאים כדי ליצור מהנפש. הגוף הוא רק כלי לעבודת הנפש.

השכל של עץ הדעת "גנב" את הכוח מההוויה ומפעיל את הגוף- והשכל של התורה מיישר את הקו של הגניבה ("לא תגנוב" שמות כ, יג), ומפעיל את הגוף במטרה להחזירו אל הנפש, להשיב את הגזלה. אבל לקראת הסוף גם זה נשכח ונהיה נתק- השכל הטבעי- הנחש "מעופף" במעגלים רחבים, מסעיר את הגוף ומשליטו על הנפש במקום הפוך, והנפש בגלות. ובמקום שהשכל התורני ישלוט בגוף ויוביל אותו למדרגת הנפש, השכל הטבעי, הוא הנחש- התרחב, השתלט על הגוף- מידות, והתנתק מהנפש, מה שהנביא קורא " מצוות אנשים מלומדה" (ישעיה כט, יג). אין לב, אין נפש.

לכן כל מטרת השיעורים היא להבין את המהלך הזה, להתבונן ולהשכיל בכל המדרגות של הגניבה, מה שנקרא התבוננות בפגם, בשקר שלנו, ולאמץ את התרגיל של לסגור את המוח, ההרהורים והמחשבות- חשבונות רבים. פרט ללומדי התורה שיודעים למקד ולהפעיל את השכל הטבעי הנכון לפי כללי התורה, כל השאר, בעלי הנפש המחפשים את המדרגה האלוקית- לסגור ולפחד מההשכלה, כולל השכלת היהדות שהתרחבה ונגנבה לגוף ותוצאותיה גדלות, גאווה, קנאת איש מרעהו, שנאה, תחרות וחורבן. וזו הגלות.

מטרת השיעורים היא לשים פנס בחורים ובסדקים, לגלות את הנחש, המשכיל, הרשע, שמונע מאתנו להתחבר לנפש ולהוויה האלוקית, שהרי בשביל זה נברא העולם- לגלות את ה' בתוך בריאתו מהעולם העליון ועד התחתון, שנאמר: "והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד" (זכריה יד, ט).

 

 

עשוי לעניין אותך

17.9
2.9

באספקלריה עמוקה

1

הפסוק בספר משלי אומר: "בית והון נחלת אבות, ומה' אשה משכלת" (יט, יד). ישנה הנפש השכלית וישנה הנפש האלוקית. מטרת השיעורים היא לגלות את האלוקות, ההשכלה האלוקית שבנפש. עשייה היא תפקוד הגוף, הוויה היא תפקוד הנפש. התפתחות הנפש אינה תלויה בעשייה, בפעולות ה...

המשיכי לקרוא

שיעורים אחרונים

שאלות ותשובות

1

בדרך הנלמדת כאן מתעסקים רק בשלילה של האדם, והרי יש בזה סכנה של נפילה לייאוש. אם כן מהיכן שואבים שמחה וחיות לעבודת השם?  ...

המשיכי לקרוא

בקרוב

בקרוב בע"ה נעלה לאזור השאלות מגוון שאלות ותשובות....

המשיכי לקרוא

בקרוב

בקרוב בע"ה נעלה לאזור השאלות מגוון שאלות ותשובות....

המשיכי לקרוא

בקרוב

בקרוב בע"ה נעלה לאזור השאלות מגוון שאלות ותשובות....

המשיכי לקרוא

שאלה 2

בקרוב בע"ה נעלה לאזור השאלות מגוון שאלות ותשובות....

המשיכי לקרוא

שאלה ראשונה

בקרוב בע"ה נעלה לאזור השאלות מגוון שאלות ותשובות....

המשיכי לקרוא

פעילויות

רכישת שיעורים ישירות למייל!


היכן ניתן להגיע לשיעורים?

ירושלים, בית הרבנית, ימי חמישי בע...

המשיכי לקרוא
designed by shanita
develop by bdb